אברהם ביאזי

Abraham Biazi

אסתר ביאזי

Ester Biazi

משפחת ביאזי

.ביאזי אברהם ואסתר חיו בכפר דיארבקיר שבצפון מזרח טורקיה. בשנת 1933 מכרה המשפחה  את כל רכושה בכפר ועלתה לארץ ישראל מטעמי ציונות, עם ילדיהם הקטנים: רבקה אליהו ועובדיה

באותם הימים של שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל, לא התאפשרה עלייה לגאלית לארץ ישראל, על כן, שכרה המשפחה מבריחי גבול ובדרך לא דרך, על גבי חמורים, עברו מטורקיה לסוריה ומשם ללבנון. בלבנון שכרה המשפחה סירת משוטים מכנופיה מוסלמית שתבריח אותם מפני הבריטים, בדרך לא לגאלית לחיפה שבארץ ישראל, ומחיפה על גבי עגלות הרתומות לסוסים יצאו לירושלים

.בירושלים נקלטה המשפחה בבית קרובי משפחה, ולאחר מכן שכרו דירה בכפר בשכונת שייח באדר המוסלמית המשקיפה על נחלאות

בתום שנה, רכשה המשפחה ברחוב כפר ברעם שבנחלאות, בית שהיה בנוי מעץ ומצופה בפח כנגד הרוחות והגשם. בחצר הקטנה שבביתם גידלה המשפחה תרנגולות ועיזים למחייתם ואותם רעו בשדות הפתוחים של שייח באדר

אברהם שהיה סוחר מכובד בעיירת מגוריו, שמצא את עצמו ללא מקור פרנסה, ניסה את כוחו בעבודת הסתתות, בסבלות, לאחר שרכש את אמון הסוחרים בעיר קנה עגלה עם סוס והעביר ביניהם סחורות

לימים פתחו אסתר ואברהם  בביתם מכולת שכונתית  והתקינו את ברז המים הראשון בשכונה לטובת תושביה. אברהם שימש גם כגבאי בית הכנסת תפארת ישראל שפועל עד היום ומקומו ברחוב בצלאל

אליהו, בנם השני של אברהם ואסתר, נולד בערב ט”ו בשבט, שנת 1929 בכפר דיארבקיר

 בהיותו הבן הגדול, היה אליהו יד ימינו של אביו, עזר ככל יכולתו בפרנסת הבית בעבודות סבלות ובבניה ושיפוצים שנדרשו להרחבת הבית הרעוע שרכשו

בגיל 10 הצטרף אליהו לתנועת “הנוער העובד”, ומשם נשלח ללימודי הקונדיטוריה. לאחר מכן נשלח לעבוד כשוליה במאפיית “ברמן”, במאפיית “פרומין” ובמגדניית “מרקוס”, ושם למד אפיית עוגות כלה שבהם התמחה – עוגות מעשה ידיו קישטו הרבה אירועים בירושלים

אליהו הצעיר
עוגת חתונה מימי ויואל
אליהו במסגרת לימודי קונדיטוריה
עוגת חתונה

בהיותו בן 15 התגייס אליהו לגדנ”ע והחל להתאמן לקראת המלחמה המתקרבת, ונשלח לעמדות שמירה בגבולות ירושלים

עם ההכרזה על הקמת המדינה ובמלחמת העצמאות גויס לחטיבת הראל לגדוד השישי של הפלמ”ח ובמסגרת גדוד זה לחם אליהו בכל גזרות פרוזדור ירושלים ובתוך העיר עצמה במאבק על שחרור העיר מהמצור בו הייתה נתונה. הבית ברחוב כפר ברעם שימש גם מחבואו לכלי נשק  באותה תקופה של הקמת המדינה

בשנותיו האחרונות תיעד אליהו את אירועי מלחמת העצמאות שבהם השתתף ולחם,  ועומר שגיא לאחר שאימת אירועים אלה אחד לאחד בארכיונים, העלה אותם על הכתב בספר “ימי בפלמ”ח”, ספר שהופקד במוזיאון הפלמ”ח כתיעוד אישי של לוחם מן השורה

אימונים של אליהו לקראת מלחמת השחרור
אליהו - אימונים בפלמ"ח
רכב בחוצות העיר ירושלים לפני 1948
אליהו במשוריין במלחמת השחרור 1948
גאולה הצעירה

גאולה נולדה בשנת 1930 לשאול ומזל מזרחי ז”ל צאצאים למשפחות עם היסטוריה של 7 דורות בארץ ישראל

גאולה גדלה ברחוב הירמוך שבזיכרון יוסף, למדה בבית הספר “אוהל משה” עד כיתה ו’ ומשם לבית הספר “רוחמה” להמשך הלימודים.  בגיל 12 הפסיקה ללמוד ויצאה לעבוד במשק בית על מנת לעזור בפרנסת המשפחה

גאולה שהייתה גם היא חברה בתנועת הנוער העובד והלומד מגיל 14 הכירה את אליהו – בעלה לעתיד

בגיל  17 למדה גאולה בבית ספר למטפלות מוסמכות, ומשם שלחה לראש העין לטפל בעולי תימן שהגיעו בעליית מרבד הקסמים

לאחר שקיבלה את התעודה עבדה ב”הדסה” כמטפלת במחלקת ילדים ויולדות

אליהו וגאולה בחתונתם
ילדיהם של אלי וגאולה אתי אבי ומימי

ב-1948 אלי וגאולה לפני המלחמה, כרתו ברית ונשבעו אמונים זה לזה, ובתום המלחמה באו בברית הנישואין ועברו לגור בבית הורי אליהו בחדר קטן בכפר ברעם.

לאחר נישואיה המשיכה גאולה לעבוד ב”הדסה” במחלקת נשים ויולדות ברחוב הנביאים עד שנת 1952, לידת ביתם הבכורה אתי שנקראה על שם סבתה אסתר

בשנת 1956 נולד אבי – אברהם על שם הסבא אברהם

ובשנת 1963 נולדה ביתם השלישית מימי בשכונת “יפה נוף” – מזל על שם אימא של גאולה

בשנת 1963- רכשו אליהו וגאולה חנות ברחוב ישעיהו שבה הקימו את מגדניית “מעדן” שליד קולנוע “אדיסון” המיתולוגי, ועבדו בה  יחד כ-30 שנה

האנדרטה מול חומות העיר העתיקה

אנדרטה על שם אבי מוך שער יפו
אברהם ביאזי

אברהם – אבי, בנם של אליהו וגאולה, ספג ציונות מהוריו וסיפורי הקמת המדינה נשמעו מפי אליהו כסיפורי הילדות. אבי התגייס לצבא ושירת בחיל האויר ולאחר סיום השירות הצבאי התגייס לכוחות הביטחון, כרכז מודיעין במחלק המיעוטים במשטרת ישראל

מסירותו הרבה לעבודת הביטחון השוטף קצרה הישגים רבים, והקנתה לו הערכה רבה בין חבריו ומפקדיו

ב- 30.1.1986 נרצח אבי, בידי כנופיית סוחרי סמים מהכפר סילוואן, לאחר שחשף את פעילותם הנפשעת בעיר

מיום זה חרב עולמם של משפחת ביאזי וכל מסלול חייהם השתנה, אליהו שהיה בן 57 וגאולה בת 55 שהשכירו את המגדנייה לפני הרצח, אספו את השברים אזרו כח וחזרו לעבוד במגדניה, ובשנת 1995 פרשו מעסקי הקונדיטוריה

גאולה התנדבה במשך 15 שנה במוסד “יד שרה”, ואליהו שהיה איש יצירתי ובעל יכולת ביצוע מופלאה מצא את סיפוקו בעבודת עץ בנגרייה שבנה בעליית גג ביתו.  בנגריה והשקיע את רוב זמנו ומירצו בלמידת תחום הנגרות וביצירת חפצי נוי, קערות עץ, פמוטים ובעיקר חנוכיות ומנורות המפיצות אור וחום ומשדרות אופטימיות ושמחה

את יצירותיו הקדיש אליהו לזכר אבי בנו, ותרם את לטובת הציבור. שיא יצירתו היה “כיסא אליהו הנביא” שהוקדש לעילוי שמו של  אבי בנו ונתרם לבית כנסת